החלטה בתיק סע"ש 20458-10-12

2.       בפניי בקשת התובע לפטור מאגרה. התובע צירף לבקשתו תצהיר וכן אישור המוסד לביטוח לאומי.

3.       הנתבעת הגישה תגובה לבקשה, בה התנגדה למתן פטור מאגרה. התובע הגיש תשובה מטעמו וצירף לה תצהיר נוסף.

4.       הואיל ומעיון בבקשות לא עולה צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, אני קובע בזאת, בהתאם לאמור בתקנה 12(ה) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, כי הבקשה לפטור מאגרה תידון על יסוד טיעוני התובעות בכתב.

הכרעה

5.       תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן: "התקנות") קובעת כך:

"(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. ..." (ההדגשות שלי, א.א.)

6.       בהתאם לאמור בתקנה 12 (ב) לתקנות, יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים. הראשון, אי יכולת המבקש לשלם את האגרה, והשני, אם נראה שההליך מגלה עילה. (בש"א (ארצי) 675/09  פלקסר נ' נשיץ ברנדס ושות' (ניתן ביום 14.2.10) ; ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(4) 721 (2005); בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (ניתן ביום 7.5.2009)).

7.       באשר לתנאי השני, בשלב מקדמי זה נניח לטובת התובעות כי עניינן אכן מגלה על פניו עילת תביעה, משעל פני הדברים נראה כי אין המדובר בתביעה שאין בה ממש ועניינה כאמור פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות של התובע ממקום עבודתו. טענות הנתבעת בנוגע להתיישנות התביעה לפיצויי ההלנה אינן רלוונטיות הואיל ולא משולמת אגרה בגין רכיב זה.

8.       באשר לתנאי הראשון, כפי שיפורט להלן, נראה כי התובע עונה על תנאי זה, לנוכח מצבו הכלכלי.

על פי האמור בבקשה, התובע, יליד 1955, עבד בנתבעת בתפקיד מנהל אחזקה ואב בית במשך כ-31 שנה, מיום 1.1.81 ועד ליום 28.10.11.

כעולה מתצהיר התובע, ממועד פיטוריו ביום 28.10.11, הוא אינו מועסק. התובע מקבל קצבת נכות חודשית מהמוסד לביטוח לאומי בסך של כ- 1,340 ש"ח ותשלום קצבת אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח בסך של כ- 2,400 ש"ח. כעולה מתצהירו הנוסף שצורף לתגובה, רעייתו של התובע עובדת בטיפול בקשישה ושכרה החודשי הממוצע הינו כ-1,000 ש"ח.  הכנסתם החודשית של התובע ורעייתו עומדת אפוא על סכום הקצבאות בסך 4,740 ש"ח.

התובע לא פירט כלל את הוצאותיו והוצאות רעייתו. הואיל והתובע לא מסר מידע על הוצאותיו, לא ניתן לדעת מהו הסכום שנותר למחייתו לאחר הפחתת ההוצאות מההכנסות.

התובע מסר כי ועדה רפואית של המל"ל קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 90% וצירף אישור המל"ל. התובע ציין כי המל"ל ערער על קביעה זו. התובע הצהיר כי לא שחרר את כספי הפיצויים מהפוליסה על מנת שלא לפגוע בזכויותיו. בבעלות התובע ואשתו דירת מגוריהם, ואין להם נכסים אחרים לרבות בחשבונות בנק.

סכום התביעה הינו בסך כמיליון ש"ח.

הנתבעת התנגדה למתן פטור מאגרה, וטענה כי התביעה ברובה חסרת בסיס, תצהירו של התובע לוקה בחסר, שיעור נכותו של התובע אינו ודאי לנוכח ערעור המל"ל על קביעת הוועדה הרפואית בעניינו וכן לא הוכח שאין ביכולתו להשתכר.

9.       לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובשים לב לגובה הכנסותיו של התובע ולקביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בדבר נכותו הרפואית כפי שהיא כיום וכן לנוכח גובה האגרה, הרי שבכדי לאפשר לתובע להגיש תביעתו למיצוי זכויותיו, מן הראוי לדחות מועד תשלום האגרה לסיום ההליך, כמבוקש.